פסק-דין בתיק ת"א 25781-01-12

רקע כללי וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה שבגדרה התובעת עתרה לחיוב   הנתבעת לפצותה בגין מלוא נזקי הגוף שנגרמו לה, כטענתה, בעקבות מעורבותה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.1.10 (להלן: התאונה).

2.       הנתבעת הייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה המבטחת של השימוש ברכב בו נהגה התובעת.

3.         לא קיימת מחלוקת לעניין קרות התאונה, סיווגה של התאונה כתאונת דרכים, גם לא באשר לחבותה של הנתבעת לפצות את התובעת . המחלוקת היחידה שנטושה בין הצדדים סבה סביב הנזק והיקפו, למחלוקת זו אדרש להלן.

4.       בקדם המשפט הראשון שהתקיים בפניי ביום 14.3.12, נעתרתי לבקשת התובעת ומיניתי את דר' ליאור מרום כמומחה מטעם בית המפשט בתחום האורתופדי (להלן: המומחה).  התובעת נבדקה ע"י המומחה שהגיש את חוות דעתו במסגרתה מצא כי התובעת סובלת מהגבלה קלה בתנועות הצוואר, הגב המותני וכתף ימין. בגין כל אחת מהגבלות אלו המומחה בדעה כי קיימת נכות רפואית בשיעור של 10%. המומחה הוסיף וציין בחוות דעתו, כי אין בין נכותה של התובעת בכתף ימין כל קשר לתאונה, ואילו באשר לנכויות בצוואר ובגב, הוא סבור כי  נכון ליחס אך רבע מנכויות אלו לתאונה. בסופו של דבר, המומחה קבע כי התובעת סובלת, בעטיה של התאונה, מנכות רפואית בשיעור של 2.5% בצוואר, ומנכות זהה גם בעומד השדרה המותני.

5.       לאחר קבלת חוות הדעת, התובעת הודיעה אודות כוונתה לחקור את המומחה. מכאן,  ראיתי לקבוע מועד לשמיעת כל ראיות וסיכומי הצדדים. דיון זה התקיים בפניי היום, ובגדרו המומחה נחקר ארוכות ע"י שני הצדדים, שלא הותירו אבן אלא והפכו, כן העידה בפניי התובעת. בתום חקירתה הנגדית של התובעת, ולאחר שהנתבעת הודיעה כי אין בכוונתה להביא עדים מטעמה, גם שמעתי את סיכומי הצדדים.

6.       התובעת פתחה את סיכומיה בהדגישה כי המומחה יחס משקל רב לעברה הרפואי, שבנסיבות הינו קל, אם בכלל. מכאן, התובעת סבורה כי נכון להתערב בחלוקה אותה אמץ המומחה בחוות הדעת, ולקבוע כי כל הנכות הרפואית, הן בע"ש והן בכתף, קשורה קשר ישיר אך לתאונה ותוצאותיה. התובעת גם הרחיבה בסיכומיה לעניין נזקיה. היא הדגישה כי בעקבות התאונה נעדרה מעבודתה משך כחודש ימים. בגין היעדרות זו נגרם לה הפסד בסך של כ-4,000 ש"ח, שהינו ההפרש בין הכספים שקיבלה ממעבידה על חשבון ימי מחלתה, לשכרה החודשי עובר לתאונה. התובעת טענה להפסדי שכר לעתיד בסך של 750,000 ש"ח זאת משום שבעטיה של התאונה נבלם מסלול קידומה, אף היא שוקלת צמצום משרתה בבנק בו היא עובדת. היא גם טענה לפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד,  בסך של כ- 180,000 ש"ח, לפיצוי בגין הוצאותיה, הפסד תנאים סוציאליים ופנסיה, נוסף לכאב וסבל.

7.       מהצד השני של המתרס, הנתבעת הדגישה בסיכומיה כי אין לסטות בנסיבות מקביעותיו של המומחה כפי שקיבלו ביטוי בחוות הדעת. הנתבעת עמדה בסיכומיה בהרחבה על עברה הרפואי של התובעת, שלגישתה מבסס את עמדת המומחה בחוות דעתו, ואף מלמד אודות כושרה הלקוי של התובעת לעבוד ללא אף קשר לתאונה. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לתלושי השכר וטפסי 106 של התובעת, מהם עולה באופן חד וברור כי לא נגמרו הפסדי שכר לתובעת ולא חלה ירידה בהכנסתה. נהפוך הוא, רואים בבירור כי מאז התאונה שכרה של התובעת עלה מדי שנה, דבר שממוטט כליל את טענתה של התובעת להפסדי שכר כלשהם. הנתבעת הדגישה, כי התובעת לא הביאה אף ראיה התומכת בטענתה לפגיעה בסיכויה לקידום, גם לא טרחה להעיד עדים המעורים בעובדות נטענות אלו. הנתבעת התייחסה גם ליתר הנזקים הנטענים, כגון הוצאות, עזרה, הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים, כאשר כל אלה, כך היא סבורה, לא הוכחו ונכון לדחות את הדרישה בגינם.

הנכות.

8.        במהלך חקירתו של המומחה עלתה שאלת הקשר הסיבתי במלוא עוצמתה. המומחה הסביר בהרחבה את שיקוליו לעניין החלוקה שמצא לקבוע בחוות דעתו אותה נימק בתלונותיה ובדיקותיה של התובעת, עובר לתאונה, כפי שעלו מכרטיסה הרפואי. כן הסביר, כי נמצאו ממצאים שהעצימו את ההגבלות מהן סובלת התובעת ואשר אין בינם לבין התאונה ולא כלום. אלא המדובר, כך הסביר, בשינויים ניווניים שהתפתחותם לא יכולה להתרחש כתוצאה  מטראומה.  אחרי מתן הסבריו למסקנותיו, המומחה עיין באופן  מעמיק בכל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים מעברה של התובעת. מעיון זה, והתבהרות מספר עובדות כגון באשר למנגנון שהביא לחבלתה של התובעת, המומחה הסביר כי בכל הנוגע לנכות בכתף הוא נותר איתן בדעתו, ולכל היותר  נכון לייחס אך חלק מזערי מנכות זו  לתאונה (עמ' 10, ש' 27-32). באשר לנכויות בגין ההגבלות מהן סובלת התובעת בגבה וצווארה, המומחה  מסר כי הפריז במשקל שיחס לעברה הרפואי , משום שאין לומר כי קיים  עבר עשיר. בשל כך הדגיש בדבריו, כי נכון לשנות מקביעה זו תוך קשירת מחצית הנכויות שנקבעו בעקבות ההגבלות הקלות שנמצאו בתנועות הצוואר והגב לתאונה, והיתר לגורמים האחרים, (עמ' 14, ש'19, עמ' 16, ש' 16-19).

9.       אחרי שהמומחה נחקר בפניי ארוכות, התרשמותי היא כי עשה את מלאכתו נאמנה, גילה בקיאות, יושרה, ואין לי צל של ספק כי ממצאיו, בדיקותיו והחלוקה אותה מסר בעדותו משקפים את מצבה הרפואי האמיתי של התובעת.

10.   ועוד, התרשמותי החיובית ממומחה זה התחזקה לנוכח נכונותו הכנה לבחון את מסקנותיו בשנית על יסוד המסמכים שהוצגו בפניו במהלכו של הדיון וגם הצגת מנגנון חבלתה של התובעת, לו לא נחשף מקודם. תפקידו של המומחה מתמצה בהצגת האמת המקצועית בפני בית המשפט. המומחה  כמו כל בעל מקצוע אחר עלול לטעות בהערכתו, אך העיקר הוא כי שעה שמובאות בפניו עובדות, שחלקן לא היו בידיעתו מקודם, ואשר מחייבות הערכת מסקנותיו הסופיות בשנית, חובתו היא לפעול לתיקון  קביעתו, כפי שנעשה בענייננו,  ולא להתבצר בטעותו.

11.   מכל האמור לעיל, דעתי היא כי התובעת סובלת מנכות אורתופדית משוקללת בשיעור של 10%. נכות זו כוללת בחובה את השפעתה הזניחה של התאונה על ההגבלה ממנה סובלת התובעת בכתף ימין, כן מחצית הנכות שנקבעה בגין ההגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני.

הנזק.

12.   התובעת ילידת 1975 נשואה ואם לשלושה ילדים קטינים. התובעת בוגרת תואר בתקשורת ופסיכולוגיה ומזה שנים היא עובדת כפקידת בנק בכפר מגוריה. על אף העובדה, כפי שעולה מטופס 106 לשנת 2009 אשר צורף לתצהירה, התובעת השתכרה סך חודשי נטו של כ-11,300 ש"ח, לאחר ניכוי מרכיב מס הכנסה בלבד (סה"כ הכנסה לשנה כ-140,000 ש"ח, וסה"כ ניכויים למס הכנסה   כ- 5,600 ש"ח) היא טענה בסע' 10 לתצהירה כי שכרה החודשי הממוצע נטו עמד על סך של 8,344 ש"ח, נתון אותו אני מקבל.

13.   מתצהירה וגם מנספחיו עולה כי בעקבות התאונה אושרה לתובעת תקופת אי כושר של כחודש ימים, אלא שבגין היעדרות זו התובעת קיבלה את שכרה על חשבון ימי מחלתה אותם היא צברה. עם זאת, התובעת טענה כי בפועל נגרם לה הפסד הכנסה בשל היעדרות זו, עליה ניתן לעמוד מעיון בתלושי השכר לחודשים 3,ו-4 לשנת 2010. עיינתי עיון היטב בתלושים אלה ולא מצאתי אף אינדיקציה שתלמד כי חלה ירידה כלשהיא בהכנסה אותה נכון לייחס להיעדרותה מעבודתה בעקבות התאונה. מסקנתי זו גם מתחזקת מהנתונים העולים מטופס 106 לשנת התאונה. לא רק שהכנסתה הכוללת בשנת התאונה לא ירדה, נהפוך הוא, התובעת השתכרה בשנה זו סך ברוטו של כ-160,000 ש"ח, היינו סכום העולה על השתכרותה בשנה שקדמה להתרחשות.

14.   באשר לטענה לקיומה של גריעה בכושר השתכרותה של התובעת לעתיד. מעיון בתלושי השכר שצורפו וטפסי 106 לשנים 2009, ועד 2011 עולה בבירור כי קיימת מגמת עליה בהשתכרותה של התובעת. התובעת בגישה כי עליה זו הינה תוצר של תוספת קבועה שמקבלים פקידי הבנק. גם אם הסבר זה נכון, ואף אם אין להסיק מעובדה זו  כי התובעת התקדמה בעבודתה, הרי למצער הדבר מבסס את טענתה של הנתבעת כי לא חלה בפועל גריעה כלשהיא בהשתכרותה של התובעת בעקבות התאונה.

15.   התובעת הוסיפה וטענה בסע' 12 לתצהירה ובסיכומיה, כי עובר לאירוע התאונה מנהל הסניף בו היא עובדת הציע לה לעבור הכשרה כדי לשמש מורשית חתימה, דבר שלו התממש, היה משפר את הכנסתה בסך של 3,000 ש"ח לחודש. התובעת הוסיפה, כי לאחר אירוע התאונה דחתה הצעה זו משום הטרחה  הכרוכה בנסיעות יומיות לת"א למשך חודש ימים  כדי לעבור את ההכשרה, וגם המאמץ שעליה להשקיע בתפקיד זה. כל אלה, כך הסבירה, היא מתקשה לבצע מפאת התאונה ותוצאותיה. איני מקבל טיעון זה ממספר טעמים. ראשית, עובדות אלו נמסרו אך מפי התובעת שהינה בעלת דין המעוניינת בתוצאות ההליך, ללא שזכו בחיזוק כלשהו, גם אין בנמצא נימוקים כבדי משקל שיטו את הכף לקבלת טיעון עובדתי זה. שנית, התובעת לא טרחה להזמין את מנהל הסניף גם לא גורם אחר מטעם הבנק המעורה בעובדות, דבר הנוטל רבות מעוצמת גירסתה זו. שלישית, נוסף לכך שהתובעת לא הוכיחה את הנטען, הרי טיעון זה, על רקע ההגבלות החלקיות הקלות מהן סובלת התובעת בעטיה של התאונה, אינו הגיוני כלל וכלל. קידום זה אינו  כרוך לא בעבודה פיזית, לא כל שכן כזו המאומצת שהתובעת מוגבלת בביצועה. תפקיד זה כפי תפקידה הנוכחי, מבוצע בישיבה, לא דורש הפעלה מאומצת לא לצוואר וגם לא לגב.

16.   במסגרת עדותה התובעת הוסיפה וטענה כי בשל כאביה והגבלותיה היא שוקלת לצמצם את משרתה, דבר שבהחלט יביא לירידה חדה בהשתכרותה. גם טיעון זה דינו דחיה, ולו מהטעם שהינו כבוש אשר לא זכה לזכר בתצהירה. מעבר לכך, עסקינן בכוונות לא מוכחות ואשר לא זכו למימוש או לחיזוק אובייקטיבי. על סמך כוונה זו לא ניתן לבסס את ההפסד הנטען, הגם שלא הובאו ראיות כלשהן לגבי הירידה הצפויה בהשתכרותה היה והתובעת אכן תחליט לצמצם את היקף עבודתה, ואשר על בסיסה ניתן ואפשרי לחשב את ההפסד הנטען. ועוד, חשוב להדגיש בהקשר זה, כי התובעת סובלת מנכות משמעותית שאין בינה לבין התאונה אף זיקה, מכאן יהיה מרחיק לכת לייחס כל הפסדי השכר הצפויים מפאת כלל מגבלותיה של התובעת, אך לתאונה ותוצאותיה.